יכולות ריכוז על המגרש:ליי אפ פשוט 

הסיטואציה הזו מוכרת למאמנים ולשחקנים, חוזרת על עצמה שוב ושוב ובמילים פשוטות "מטריפה" את השחקן ואת המאמן כאחד: שחקן ששיחק מצוין מגיע לרגע קריטי במשחק, נכנס למצב של שיתוק ומחמיץ ליי אפ פשוט, אחד על אפס, שיכול היה לסגור את המשחק או את הרבע. כשהמאמן שואל את השחקן מה הפריע לו בסיומת בד"כ הוא יאמר: "לא יודע, הרגשתי משותק, קפוא, לא יודע להסביר מה קרה לי". עמימות זו בהסבר מובנת ומתקבלת משום שרוב בני האדם משתמשים במושג לחץ לתיאור הסיבה והתוצאה בו זמנית. המונח דחק (לחץ) כולל בחובו טווח גדול של רגשות; מערנות קלה ועד תחושת הצפה. כאשר הדחק חריף במיוחד הוא גורם לאתגרים פשוטים וטריוואלים להפוך לקשיים שלא ניתן להתגבר עליהם, ולשחקן להחמיץ ליי אפ פשוט. בפשטות דחק חריף מוציא אותנו משווי משקל, גורם לנו לאבד אוריינטציה ופוגע ברמה הביצועית שלנו עד כדי כך שלעיתים נראה מגוחכים בעיני עצמנו.

לפני שאסביר על ההתמודדות עם מצב דחק, חשוב לדעת כי דחק (לפי ד"ר ג'ון' רייטי*), זהו אתגר שצריך להגיב לו - קריאה להסתגלות. על פי ד"ר ג'ון רייטי, כל דבר הגורם לפעילות של תאים במוח הוא דחק בצורה כלשהי. לדבריו, הרגשת הדחק היא למעשה תגובה רגשית של הלחץ הבסיסי על תאי המוח. הדרך שבה אנו מגיבים לדחק תלויה ברקע הגנטי שלנו ובחוויה האישית שלנו (ניסיון שצברנו). מה שמרתק במצב זה הוא שדחק גם מצית את צמיחת המוח. כאשר הדחק אינו רב מידי ותאי העצב מתגברים עליו, הקשרים במוח שלנו מתחזקים וכך גם המנגנון הנפשי שלנו לומד לפעול טוב יותר. דחק אינו מצב של טוב ורע- הוא צורך. כעת, על רקע תובנה מחקרית זו, אפשר להבין את טוב יותר את המשפט של קובי ברייאנט: .“Everything negative - pressure, challenges - are all an opportunity for me to rise” לא פלא שתחושת הקיפאון כתוצאה מדחק מאפיינת יותר, שחקנים מצוינים שנמצאים בשלבים ראשונים של ההתפתחות שלהם. במצבים אלו לניסיון יש משקל כבד בדרך בה השחקן יתמודד עם הלחץ.

כיצד מתמודדים עם דחק?

א. אנשי מקצוע נוהגים לומר:"כמו שאתה מתאמן ככה אתה משחק". כלומר החוויה הגופנית באימון, מידת האינטנסיביות והריגוש של האימון - ככל שאלו יהיו דומים יותר למצב משחק, כך השחקן יתפקד טוב יותר בזמן אמת. לכן בשלב הראשון צריך לצמצם את הפערים, במידה וקיימים, בין אימון למשחק, עד כמה שניתן. כמו שהמוח מסוגל להשפיע על הגוף, כך הגוף מסוגל להשפיע על המוח. לכן יצירת תואם בין המרכיבים הגופניים והמנטאלים באימון למרכיבים אלו במשחק, עוזרת למוח לפתח חסינות מסוימת למצבי דחק. המוח והגוף יתמודדו טוב יותר עם מצבים שכבר חוו.

ב. פיתוח מודעות עצמית של השחקן לתגובות הגופניות של מצב דחק. לפחות 4 מרכיבים בתגובה הגופנית ניתנים לזיהוי פשוט:

1. הרוק מפסיק לזרום וחשים יובש בפה ובשפתיים.

2. שרירים מכווצים.

3. קצב פעימות הלב עולה.

4. חשים זיעה קרה בקצות האצבעות. מודעות אישית של השחקן, במידה וקיימת, לאחד המרכיבים האלו-תהפוך תחושה עמומה לתופעה מוגדרת שאפשר להתמודד עימה.מאמן בעל עין ותחושה טובה לשחקנים שלו, יוכל להפנות את תשומת לב השחקן למצבו ובכך לחסוך מעצמו את השאלה:" הכל בסדר?" ובעיקר את התשובה האוטומאטית של השחקן:"כן כן" דווקא ברגע ששום דבר לא בסדר.

ג. מה לעשות?

תגובות מודעות להתמודדות עם דחק:

1. המוח אינו מבדיל בין אמת לשקר לכן הרטבתמכוונת של השפתיים במצב לחץ, תעביר מסר למוח (שהסכנה אינה כה מאיימת) והמוח ימתן את מנגנון הלחץ בשלב מוקדם יותר. לעיתים בשיא הלחץ קשה לייצר רוק במהירות ולא תמיד זה עוזר, לכן אני ממליץ לייצר רוק בכוונה לאורך כל המשחק; בדרך לקו העונשין, בפסקי זמן ובכל עצירה של המשחק.

2. כדי להשתחרר מהתכווצות השרירים האופיינית למצב דחק, ניתן להשתמש בטכניקה להרפיית שרירים הדרגתית, אשר לומדים ומתאמנים בה מחוץ למשחק, ורק אז, כשלשחקן יש מיומנות טובה בטכניקה זו הוא יוכל להשתמש בה בפסקי זמן או בזמן ישיבה על הספסל. טכניקה זו שומרת את השחקן אקטיבי ובשליטה על גופו ומוחו, מסיטה אותו ממחשבות שליליות והלקאה עצמית שבד"כ קורים במצבים כאלו.

3. כדי להוריד את קצב פעימות הלב השחקן יכול להשתמש בטכניקות נשימות מגוונות. אופן נשימה שמצאתי כיעיל במיוחד במצבים כאלו זה נשימות בטן בקצב 3- 6 נשימות המבוצעות כדלקמן: א. השחקן יושב כשגופו רפוי ומשוחרר ופולט אוויר מפיו. ב. הוא שואף אויר בעזרת אפו (הבטן מתמלאת ומתנפחת מעט) ותוך כדי השאיפה השחקן סופר בליבו עד 3. הוא מחזיק את הנשימה עוד שניה - ורק אז פולט את האוויר מפיו באיטיות (הבטן מתרוקנת ונכנסת פנימה - תוך כדי ספירה עד 6). הוא חוזר על הפעולה שוב במשך דקה וחצי. בדרך זו השחקן מרגיע את תגובת הדחק וגם שומר, בעזרת הספירה, על מיקוד פנימי המונע ממנו הסחות חיצוניות ומחשבות שליליות שבד"כ עולות במצבים כאלו. זכרו כאשר הדחק אינו רב מידי ותאי העצב מתגברים עליו, הקשרים במוח שלנו מתחזקים וכך גם המנגנון הנפשי שלנו לומד לפעול טוב יותר. דחק אינו מצב של טוב ורע- הוא צורך.

*ד"ר ג'ון רייטי:נוירו-פסיכאטר מאוניברסיטת הרווארד.